נדיר שאני פותחת ספר וצוחקת בעמוד ההקדמה. אבל זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר "לא רציונלי ולא במקרה" של פרופ' דן אריאלי (2008, הוצאת מטר). הנה, תוכלו לקרוא את ההקדמה בעצמכם:
"הספר תורגם לעשרים וארבע שפות, ואני חייב להודות שלא היתה לי שום בעיה להניח שהממצאים מהמחקרים שנערכו בעזרת משתתפים אמריקנים נכונים גם ליפנים, להולנדים, לאיטלקים, לצרפתים, לקוריאנים, לאוסטרלים וכך הלאה. אבל בתור ישראלי בן לאמא ישראלית שאף פעם לא טועָה – אין לי ברירה אלא להודות שהממצאים הללו לא משקפים את כל הישראלים באשר הם.
לכן אם אתם קוראים את הדוגמאות לחוסר רציונליות, ואתם במקרה נמצאים בקטגוריה של אמא שלי – אולי תוכלו לחשוב על הספר כעל חוויה אנתרופולוגית…
שלכם בחוסר רציונליות, דן"
איזו פנייה מדויקת לקהל הישראלי! האמת, שאם לא היה את הדיסקליימר השנון הזה, הייתי כנראה מוצאת את עצמי אומרת במהלך הספר ש"מה פתאום", "אני בכלל לא כזאת", ושאר ביטויים כאלה. אבל המראה הזאת פשוט ריככה את כל הגאווה המיותרת, ובמקומה נטיתי להסכים במבוכה עם רוב הממצאים של פרופ' אריאלי.
על מיקרו-קופי ולמידה
בקצרה, מדובר בטקסטים קצרים שמופיעים בממשקים דיגיטליים, כמו הודעות שגיאה, תפריטים או עמודי פתיחה. אבל כמו בספר, גם בממשקים הדיגיטליים הטקסטים האלה יכולים להשפיע בצורה משמעותית על תהליך הלמידה כולו. אפשר לשדר דרכם אמפתיה, הבנה כלפי הלומדים ולהוביל חווייה לימודים חיובית. נסו לחשוב על זה כמו על שפה. אלו לא רק הפירושים במילון, אלא התרבות, ההרגלים, הבדיחות הקטנות… הנה שלושה צעדים פרקטיים שיכולים לעזור לנו לכתוב מיקרו-קופי לממשק שלנו:
הכרת קהל היעד:
נכון, אנחנו מפתחי למידה. מי כמוני יודעת שזמן הוא משאב חסר אצלנו. אבל בכל זאת, ננסה להכיר כמה שיותר את הלומדים. גם אם לא נצליח להגיע אליהם ישירות, ננסה להכיר אותם דרך מומחה התוכן. בין אם זה המורה שלהם, המרצה שלהם או המנטור, בטוח שיש לו כמה תובנות שיכולות לעזור לנו. ננסה להכיר את מה שמאפיין את אותה הקבוצה לפי תרבות, גיל, העדפות או קשיים נפוצים.
בניית תרחישים:
ננסה לתכנן מראש לאילו סיטואציות בממשק הלמידה נרצה להוסיף מיקרו-קופי מותאם: האם זו הודעת פתיחה שמכניסה לתהליך הלמידה? אולי הודעות מוטיבציה במעברים בין שלבים? מה לגבי תגובות מיידיות לטעויות נפוצות? או משוב מיידי להתקדמות נכונה? אולי איזו הודעת סיום?
קבלת משוב מהלומדים:
נבקש לקבל תגובות מהלומדים על הטון והסגנון של הממשק. זה יכול לעזור לשפר ולהתאים את המוצר בצורה הרבה יותר מדויקת.
רוצים דוגמה?
בואו נניח שאנחנו מלמדים על עבודה שיתופית (או משותפת). יש שוני מהותי אם נדבר ללומדים שהם ילדים, סטודנטים לתארים מתקדמים או עובדי הייטק. הנה, אפשר לנסח את אותו הרעיון למשל בדרכים האלו:
עדי גורן
26/09/24